נמאס לי לשמור הכל בבטן.
לכולם זה נמאס בסופו של דבר.
כל תינוק נולד תמים ושמח. הסביבה של התינוק משפיע עליו. הוא יכול להיות רע והוא יכול להיות טוב. או שהוא יהיה באמצע. אנחנו לא באמת שולטים בחיים שלנו, בדרך כלל זה הם ששולטים בנו. יש יותר מידי אנשים מסביב כדי שנוכל לחשוב הרבה קדימה ולצפות את מה שיקרה, כמה שזה נחמד להאמין בזה אי אפשר לחשוב קדימה ולמנוע אסונות.
זה לא בשליטתנו.
ההורים שלי סיפרו לי שאנחנו עוברים לארצות הברית בסוף השנה. לא יכולתי להגיד להם שזו טעות ושאני שונאת אותם בגלל זה, זה לא יגרום לי להשאר בארץ. זה רק יגרום להם לשלוח אותי לפסיכולוג.
אם בארץ החברים שלי יעשו תיכון, אני אעשה High school. זה אולי נשמע כיף, אבל בנתיים זה רק מבאס.
שנה הבאה תהיה השנה הכי מתוסבכת ומבלבלת בחיים שלי, או לפחות בשנים בבית ספר. כיתה ט' או י' (תלוי מתי אתם מתחילים תיכון) זו השנה שאני הכי אצתרך את החברה שלי לידי, זו שתתמוך בי תמיד, זו שלעולם לא תנטוש אותי. ודווקא בשנה הזו אני אתחיל מחדש.
אני פותחת דף חדש ולא מרצוני.
חוץ מזה שזה תיכון, ושהלימודים יהיו קשים מאוד בהתחלה, לי תהיה עוד בעיה משמעותית- שפה.
אני מתחילה הכל מחדש באנגלית. איך אני אמורה ללמוד מתמטיקה באנגלית או הסטוריה באנגלית או מדעים באנגלית??? אז בסדר, אני אכשל קצת במבחנים והשגיאות כתיב שלי יגיעו לרמה חדשה.
אבל מה אם חברים? יש לי שתי חברות טובות מאוד פה, שהן כמו אחיות בשבילי ואני יודעת שהן לא יעזבו אותי בחיים, אבל מה אם שאר החברים שלי? הקשר ינותק?
אני ממש מקווה שלא.
דף חדש, מישהו?
;){kind=link}